החלטה בתיק ק"פ 18282-09-11

לפניי בקשה ליתן צו מכח פקודת בזיון בית המשפט (להלן: " פקודת הבזיון") כנגד הקובלים.

1. עסקינן בקובלנה פרטית פלילית שהגישו מר מתתיהו אסייג וגב' לימור בן חיים (להלן: " הקובלים") כנגד הגב' דנה אסייג (להלן: " הנאשמת"). עניינה של הקובלנה הינם פרסומים, לרבות באתר אינטרנט, הנוגעים לצנעת הפרט - ולא נרחיב. לטענת הקובלים - הנאשמת אחראית לפרסומים והקובלנה הוגשה בהתאם מכח הסעיפים הרלבנטיים בחוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. לטענת הנאשמת - היא אינה קשורה לפרסומים ויתכן אף שהקובלים עצמם אחראיים להם (כך אנו למדים מהדיונים הרבים שכבר התנהלו בערכאות השונות ובפני המותבים השונים, שכן תשובה מסודרת לקובלנה טרם ניתנה).
2. במסגרת ההליכים הוגשה על ידי הנאשמת בקשה למתן צו עיון בחומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: " בקשת העיון").
3. הקובלים הגישו תגובה, הוגשו מסמכים נוספים ואף התקיים דיון במעמד שני הצדדים בנוגע לבקשה. ביום 8/2/2012 ניתנה מטעמי החלטה בבקשת העיון, ומצאתי לקבלה בחלקה, לגבי חלק מהפריטים (להלן: " החלטת בהמ"ש השלום"). על החלטתי זו הוגש ערר, וביום 16/4/2012 ניתנה החלטה בערר ולפיה יש להוסיף ולהעביר לעיון הנאשמת פריט נוסף וכי יש להעביר אלי במעטפה סגורה עוד פריט אחד, אשר לגביו אתן החלטה משלימה לאחר שאעיין בו (להלן: " החלטת בהמ"ש המחוזי").
4. עתה הוגשה בקשה לפי פקודת בזיון בהמ"ש מטעם הנאשמת, שכן לטענתה אף לאחר חלוף הזמן הממושך מאז שניתנו ההחלטות דלעיל ועד עתה - לא הועבר החומר כנדרש.
5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפני ולאחר עיון במסמכים שהוגשו, מצאתי לדחות את הבקשה לפי פקודת בזיון בהמ"ש ככל שהינה בסמכותי. 
6. כידוע, הלכה היא שמתן צו לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש צופה פני עתיד ואינו יכול להתייחס לאירועים שאירעו עובר למועד הגשת הבקשה או מועד מתן ההחלטה (ע"פ 1160/98 שיז"פ שיווק ייזום פרויקטים לבנייה נ' אשכנזי, פ"ד נד 230, 237 (2000); ע"פ 5177/03 שמואל מור נ' דנציגר -משק פרחים "דן" פ"ד נח(4) 184, 185 ורע"א 9191/05 גיורא מלר נ' יעל כהן, מאגר נבו (2010)). עוד נפסק כי צו לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש הינו צו שגובל בסנקציה פלילית ולכן יש ליתן צו כאמור רק כאשר ביהמ"ש משוכנע שאכן ההחלטות הקודמות שלו לא קוימו - וראו את רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט פ"ד נט(4) 49 (2004), רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נ' מכ"ש - מפסקי כרם שלום פ"ד מה(1) 617, 619 (1990), ע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ נ' שמעוני פ"ד נא(1) 661 (1997) ואת ע"פ 7809/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' מנחם קופיץ מאגר נבו (2010). משמע, כל אימת שיש ספק לגבי ההחלטה "המבוזה", לגבי פרשנותה או יישומה - יש ליתן למשיב "להנות מן הספק".
7. על רקע האמור, אפרט את נימוקי לדחיית בקשת הבזיון - כאשר מספור הפריטים יהא בהתאם למספור המקורי שלהם בבקשת העיון.
8. פריט 1 - רשימת החומר שנאסף: הרשימה הועברה והבקשה לגביה אינה רלבנטית. אף אם לטענת הנאשמת ההחלטה שלי בהקשר זה בוצעה באיחור - הרי שלאור ההלכות דלעיל, לא ניתן ליתן צו מכח פקודת הבזיון ובוודאי שלא להטיל קנס רטרואקטיבית כפי שהתבקשתי.
9. פריט 2 - תצהירים מפורטים של כל עדי התביעה: בהקשר זה ההחלטה הרלבנטית הינה החלטת בהמ"ש המחוזי ולא החלטתי. ככל שהחלטת בהמ"ש המחוזי לעניין פריט זה לא קויימה וככל שהדבר מקנה עילה לפי פקודת הבזיון - יש לברר את הבקשה בפני בהמ"ש המחוזי אשר נתן את ההחלטה "המבוזה" ולא בפני. בשולי הדברים אעיר כי מהדברים שנשמעו בדיון עולה שקיימת מחלוקת לגבי יישום החלטת בהמ"ש המחוזי לגבי פריט זה, ובמיוחד באשר לשאלה מיהם העדים "שבשליטת" הקובלים ומי אינם "בשליטתם". אולי ייטיבו הצדדים לפתור מחלוקת זו לפני שהם מקיימים דיון גם בפני בהמ"ש המחוזי מכח פקודת הבזיון, ויוכלו לחסוך בכך מזמנו היקר של בהמ"ש המחוזי.
10. פריט 3 - רישום פלילי של הקובלים: אף כאן עסקינן בהחלטה של בהמ"ש המחוזי ולא שלי, אך ניתן לומר בוודאות שהקובלים לא ביזו את ההחלטה שכן לא הוטלה עליהם כל משימה קונקרטית אותה הם נמנעו מלבצע. ואבהיר.
11. החלטת בהמ"ש המחוזי מאפריל 2012, כללה צו שהופנה למשטרת ישראל להצגת גליון הרשעות של שני הקובלים. היה על המשטרה להעביר את גליון ההרשעות אלי - במעטפה סגורה - לצורך מתן החלטה משלימה באשר לאפשרות לתת לנאשמת לעיון בגליון.
12. דא עקא, שככל הנראה ההחלטה מעולם לא הועברה למשטרה ובוודאי שלא נקבע בהחלטת בהמ"ש המחוזי שעל הקובלים להעביר את ההחלטה למשטרה. עיון בתיק מלמד שההחלטה כנראה לא יושמה, באופן שהצו לא נשלח למשטרה (ככל שהצלחתי ללמוד מבדיקת ההמצאות שבוצעו בתיק) אולי ההחלטה כן נשלחה ע"י מזכירות בהמ"ש המחוזי וטעות נפלה מלפני, אך החשוב הוא שהקובלים אינם יכולים להחשב כמי שביזו את ההחלטה של בהמ"ש המחוזי, שכן ההחלטה לא חייבה אותם להעביר את הצו למשטרה. בכל אופן - בסוף ההחלטה אתייחס לצורך המיידי לבצע את החלטת בהמ"ש המחוזי בהקשר זה - אך ברי שיש לדחות את בקשת הבזיון לגבי פריט זה וחבל שהיא הוגשה לגביו מלכתחילה.
13. פריט 4 - פירוט לגבי חילופי תכתובות בין העדים השונים: הפירוט נמסר זה מכבר.
14. פריט 5 - תיעוד לגבי שיחות שהתקיימו בין הנאשמת לבין חלק מהעדים: בוצע.
15. פריט 6 - הבקשה לגבי פריט זה נדחתה בבקשת העיון.
16. פריט 7 - הנוהלים הפנימיים של החברות הנזכרות בקובלנה: בוצע.
17. פריט 8 - כתובות ה-IP של המחשבים של הקובלים - בבית ובעבודה: הבקשה לגבי פריט זה נדחתה בבקשת העיון, ומעבר לכך - הקובל העביר כתובת כמוזכר בסעיף 13 לתשובה לבקשת הבזיון. זה המקום לציין את המובן מאילו והוא - שככל שהבקשה לעיון נדחתה בהחלטת בהמ"ש השלום לגבי פריט מסוים, וככל שלא הוגש לגבי הפריט ערר או שהערר לגביו נדחה - אין כל מקום לפתוח מחדש לדיון את הבקשה המקורית לעיון.
18. פריט 9 - תיק הרווחה של הקובלת: בהחלטת בהמ"ש השלום קבעתי כי על הקובלת לפנות לשירותי הרווחה, לצלם את התיק שלה ולהעביר העתק מהצילום לנאשמת. מדברי הצדדים בדיון עולה כי החלטתי אינה ישימה ולא ניתנת לביצוע שכן הקובלת אינה יכולה לצלם את התיק. עוד מתברר כי נציגת מחלקת הרווחה, הגב' לילי שפירר, הינה אחת מהעדות שאמורות להעיד מטעם הקובלים ולגבי תמצית עדותה ממילא מתנהל "קרב" בין הצדדים הנוגע ליישום החלטת בהמ"ש המחוזי. יש להצר על כך שמפברואר ועד היום לא מצאו הצדדים דרך לפתור את הבעיה, אך בנסיבות מצאתי כי הקובלים (או יותר נכון הקובלת) אינם מבזים את ההחלטה שלי בנדון. על מנת לנסות ולפתור את הבעיה, אתן צו להגשת תיק הרווחה לעיוני, על מנת שניתן יהא לסיים אף את המחלוקת לגבי פריט זה.